דימוי עצמי בגיל ההתבגרות/ מאת דניאלה קרני

 

תקופת גיל ההתבגרות מלווה בשינוים פיזיים (התפתחות מינית, צמיחה גופנית ) ומנטאליים רבים. היכולת לחשיבה מופשטת מבשילה ומאפשרת הבנה מורכבת יותר של העולם ושל העצמי ועיסוק בשאלות מהותיות בנוגע לחיים כמו שאלות על מוות על אלוהים וכו'.

המשימה הנפשית המרכזית של גיל זה  קשורה בגיבוש הזהות (אריקסון) המבוססת בחלקה על התפיסה העצמית או הדימוי העצמי של המתבגרים.

דימוי עצמי הינו התמונה הפנימית (ייצוג מנטאלי) שאנו מפתחים ביחס לעצמנו. תמונה הכוללת גם את תהליכי הערכה והשיפוט שלנו כלפי יכולותינו ותכונותינו הפנימיות והחיצוניות (ערך עצמי). כאמור, תמונה זו הינה מרכיב משמעותי בזהות האישית, המתייחסת ליכולת של הפרט להכיר ולקבל את חולשותיו וחוזקותיו ולהחזיק בתפיסת עולם, ערכים ואידיאלים מנחים.

תהליך גיבוש הזהות מתרחש מתוך חיפוש, התנסות ובחינה עצמית במגוון של מצבים ותפקידים לצד תהליך של השגת נפרדות רגשית מההורים בדרך לעצמאות. (בחברה המערבית הוא אורך זמן רב)

הוא כולל התלבטויות ושאלות ביחס להיבטים שונים של העצמי כמו: זהות מינית ונטייה המינית, אמונה דתית, עמדה פוליטית ועוד

קבוצת השווים תופסת מקום מרכזי בחיי המתבגר והיחסים עימם הופכים למשמעותיים בתהליך ההיכרות והגיבוש של "העצמי". החשיבה המשותפת עם חברים והעיסוק הרב ביחסים מסייעים לעכל וללמוד כיצד להתמודד עם מצבים בינאישיים.

בשלב זה, המודעות לנורמות חברתיות ולציפיות החברתיות גובר. מתפתחת הבנה מעמיקה יותר של העולם החברתי, תפקידים ומעמדות. דרך המשוב, העיניים המבקרות או המתפעלות של חבריהם מתבגרים לומדים מה נחשב יפה ומקובל, וכן במה עליהם להתבייש (חריגות) ומה עליהם להסתיר. בשל הצורך הרב באישור ובתיקוף חיצוני  בני נוער מבקשים לעמוד בסטנדרטים המוכתבים על ידי החברה  ועל כן, חווית הבושה והדחייה הן עוצמתיות מאוד.  

מסיבה זו,  חשוב שתהיה תחושה של שייכות וקבוצת השתייכות שיכולה לחזק ולהוות משענת ומקור להזנה חיובית ומחזקת.

כמו כן, בגיל ההתבגרות ישנה רגישות ודאגה רבה סביב ההתפתחות הגופנית המגבירה את המבוכה ואת העיסוק בהופעה חיצונית ובמראה חיצוני. בהיעדר כלים ותשתית פנימית ברורה, העיסוק בחיצונית  מחליף, פעמים רבות, את העיסוק בעולם הפנימי ואת השקעת המאמצים בגילוי המשאבים הפנימיים. נראה כי גם החברה מחזקת ומעודדת בדרכים רבות את העיסוק בחיצוניות,  נתייחס לכך בהמשך.

 

דימוי עצמי שלילי

תפיסה עצמית שלילית עלולה לנבוע מרגשי נחיתות ותחושת חוסר מסוגלות שהתגבשו טרם גיל ההתבגרות ממסרים שחלחלו בבית או מחוויות של כישלון . בנוסף, השוואה חברתית, מציאותית או מדומיינת אל מול אידיאלים לא ריאלים יכולה לעורר תחושות של חוסר ערך.  סגנון חשיבה חד מימדי, מפוצל  ונוקשה לא מאפשר לראות חוזקות ויכולות ומוביל להכללות וטעויות בחשיבה. כך למשל, אירוע כמו כישלון במבחן יכול להפוך מוכלל לשאר תחומי החיים "אני דפוק לגמרי ולא ייצא ממני כלום". חוסר יכולות לקבל פגמים וחוסר מושלמות מעורר חרדות ביצוע ודאגה רבה.

כמובן שאם החרדה והתפיסה השלילית הן קיצוניות ומפריעות לתפקוד יש לפנות לעזרה מקצועית.

 

כיצד אפשר לחזק את הדימוי העצמי החיובי?

• לפתח מודעות לחשיבה מפוצלת שלילית וביקורתית. בשיחה עם בני נוער אפשר להפנות את תשומת ליבם לנטייתם להתקיף את עצמם: " אני שמה/שם לב שאתה מאוד קשה עם עצמך ומאוד ביקורתי כלפי עצמך"

• להפנות משאבים לחלקים חיוביים ולמצוא את "המעודדת הפנימית". לשאול מה גורם להרגשה טוב ביחס לעצמי , כיצד מוצאים עידוד ונחמה.

• לדבר על הישגים ותהליך של התפתחות לעומת פרפקציוניזם, להחליף את החשיבה במונחים של כישלון במונחים של למידה. האם אפשר ללמוד מהטעויות ולא לתת להן למוטט את חווית הערך העצמי. רק כך יש חופש להתנסות, להעיז ולגלות יכולות וכישרונות.

• ללמוד לחוש גאווה על דעות ורעיונות  וכן על  יכולת התמודדות.

• לעודד סיוע לאחרים- מקנה תחושות של נחיצות, מסוגלות ומשמעות אשר תורמות לחוויה של ערך עצמי חיובי

•  עיסוק בפעילות גופנית. מחקרים מראים שפעילות גופנית מחזקת את הדימוי העצמי החיובי ומשפרת את מצב הרוח.  

 

הציטוט הבא לקוח מתוך הספר רצות עם זאבים של ד"ר קלריסה פינקולה אסטס. הוא מתייחס לערכים ולמסרים החברתיים בתרבות המערבית המקדשים את המראה החיצוני וגוזרים סטנדרטים נוקשים  וצרים על מה שנחשב יפה ומושך ופוצעים את הדימוי העצמי ואת חווית הערך.

הוא נכתב עבור נשים, אך מיועד גם לגברים.

 

מתוך : "גוף מלא שמחה"

"הוקסמתי מהאופן שבו הזאבים חובטים את גופם יחד כשהם רצים ומשחקים, הזאבים הקשישים בדרכם, הזאבים הצעירים בדרכם, הכחושים, השמנים, ארוכי הרגלים, עקומי הזנב, שמוטי האוזניים, אלה שגפיהם השבורים התאחו במעוקם. לכולם מבנה גוף וכוח משלהם, יופי משלהם...

....בצפון צפיתי פעם בזאבה קשישה בעלת שלוש רגליים, היא הייתה היחידה שיכלה להשתחל לנקיק בו גדלו שיחי אוכמניות".

 

בטבע הפראי,  הגוף ויכולותיו הם הרבה יותר מרק צורה ראויה או לא ראויה המוכתבת על ידי צו האופנה.

 

נשים גדולות או קטנות, רחבות או צרות, נמוכות או גבוהות בנויות כך משום שירשו את מבנה הגוף של קרובותיהן... התוויות למהו גוף ראוי פוגעת בגאווה של נשים בגופן, בירושה התורשתית שלהן, בחיבור האינסטינקטיבי לגוף שמטרתו להיות חזק בריא. בכך נגזל ביטחונן של נשים.

ביסוס חווית ערך על מראה ולא על מהות, גוזל את מרצה וזמנה של האישה בדאגה על כמויות אוכל ועל משקל, מעייף את רגליה הדחוסות בנעלי העקב ולא מאפשר לה להקדיש את תשומת ליבה  ליצירה ולהתפתחות.

כדי לחולל שינוי בתרבותה  על האישה לחולל שינוי בגישתה לעצמה ולנער מעליה את ההשלכות הגורעות מערכה. היא עושה זאת כשהיא לוקחת חזרה את גופה, כשאינה נוטשת את העונג שבגופה הטבעי, כשאינה קונה את האשליה הרווחת שאושר מוענק רק לבעלות מבנה גוף מסוים או בנות גיל מסוים".

 

 

 

בביליוגרפיה

 

אסטס, ק, פ. (1992). רצות עם זאבים: ארכיטיפ האשה הפראית מיתוסים וסיפורים. מודן, ת"א.

סולברג, ש. (1996). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר. מבוא לפסיכולוגיה ההתפתחותית. מאגנס, ירושלים.